A Hug

כל כך חיכיתי להיות אמא, אז למה אני לא שמחה?

 

 כל כך חיכיתי להיות אמא, אז למה אני לא שמחה?

מאת: אירית לנדאו.

הריון- תקופה מאתגרת ולא פשוטה, פיזית , מנטלית ורגשית. ככל שמתקרב מועד הלידה ההתרגשות והפחד מתגברים. פחד מהלידה, פחד מאיבוד שליטה, הפחד להיות אמא..

 

והנה, אחרי מסע מאתגר של תהליך הלידה, מניחים את התינוק/ת, על האמא. התפוצצות הורמונלית של אוקסיטוצין, אנדורפינים, אדרנלין, - קוקטייל שלם.

ברגע אחד היא הפכה לאמא. מסביב מתרגשים, מצלמים, והיא סביר להניח גם. מתרגשת, בוכה, שוכחת את הכאב , שוכחת את השעות הארוכות או הקצרות של הלידה, את רגעי הפחד, הלב מתרחב, נולדה פה אמא.

 

אבל אז מגיע היום השלישי לאחר הלידה. ההורמונים צונחים, האדרנלין כבר לא מטשטש את הכאב, העייפות הנוראית, החרדה לתינוק.. והיא לא מבינה מה קורה לה. איך זה היא לא מאושרת ושמחה, איזו מין אמא היא?

סביר להניח שהיא חווה את מה שנקרא בספרים- דכדוך לאחר לידה, (baby bluse )  70-80% מהנשים חוות דכדוך לאחר הלידה שנובע מרכבת ההרים ההורמונלית שקורית לאחר לידה.

 

זה יבוא לידי ביטוי בבכי ללא סיבה נראית לעין, עצבנות, חוסר מנוחה, רגישות יתר, כעס. מצב שמעורר בלבול וחרדה גם אצל היולדת וגם בסביבה הקרובה.

תופעת הבייבי בלוז, היא תופעה טבעית ונורמלית ונגרמת משילוב של השינויים הביולוגיים , יחד עם עייפות, מתח והרבה פעמים מהפער בין הציפיות לפני הלידה למציאות המאתגרת שאחריה.

 

לרוב, תוך שבועיים, הדכדוך חולף. ההסתגלות למצב החדש יכולה להיות מאתגרת ולא פשוטה. כל העולם המוכר עובר טלטלה. האימהות החדשה, הטיפול מסביב לשעון, הזוגיות המשתנה, העייפות המצטברת. אבל רוב הנשים ימצאו את היכולת להתמודד ולתפקד באופן משביע רצון.

בתקופה הראשונית לאחר לידה, חשוב, יותר מהכל , שהיולדת תהיה בסביבה תומכת. שתסכים לקבל עזרה, שתאכל אוכל מזין, שינרמלו לה את המצב, שתהיה רגישות סביב

הצורך שלה להיות לבד או דווקא לא לבד. שיאפשרו לה לנוח ובעיקר בלי שיפוט ובלי ביקורת.

 

טיפול מגע בכלל ורפלקסולוגיה בפרט בתקופת הפוסט פארטום יכולים לעשות שינוי מהותי פיזי ורגשי. הגוף והנפש של האישה עברו טלטלה קיצונית בלידה. אין בעיניי אתגר גדול יותר לגוף ולנפש. קשה לעיתים להכיל את גודל האירוע, במיוחד אם היה מלווה בחרדה קיצונית או התערבויות רפואיות משמעותיות.

 

הגןף שהכיל את ההריון במשך תקופה לא קצרה, מתרוקן לפתע, וזקוק ליד תומכת ומכילה.

לאחר לידה, לא תמיד אישה תהיה  מסוגלת לקבל טיפול מגע בגוף עצמו, והרפלקסולוגיה היא דרך נפלאה להחזיר לאישה את הקשר עם הגוף.

בטיפול עצמו, המגע יהיה מגע נוכח, עמוק ואיטי. מגע מחזק עם הרבה עצירות של נוכחות. מגע נעים שמותאם לרגישות של האישה. עבודה על מערכת הנשימה,  הרגעה, והתייחסות לסימפטומים כמו קושי ביציאות, טחורים, כאבי גב, כאבים בעצם הזנב ועוד.

במסורות עתיקות בדרום אמריקה ישנו טקס שנעשה לאישה לאחר משכב לידה שנקרא סגירת עצמות.

הגוף של האישה שנפתח ע"מ ללדת את התינוק, עובר קשירה של 7 צעיפים לפי מיקומי הצ'קרות, בכדי לסגור אותו בחזרה.

 

אפשר בטיפול הרפלקסולוגי לבצע פעולה דומה ע"י החזקה/ עיטוף עם שתי הידיים משני צידי כף הרגל במיקומי הצ'קרות, מלמעלה עד למטה. בכל מיקום  למשך כ30 שניות, ולסיים בעיטוף עמוק של העקב/ צ'קרה ראשונה.

רגל אחרי רגל. כדאי לבצע את העיטוף בסוף הטיפול וכך לסגור את הטיפול. יש בתנועה הזו למטופלת תחושה של איסוף מאד מרגיעה ומחזקת.

 

בטיפול הרפלקסולוגי לאחר לידה יש חשיבות עצומה בחיבור מחדש לגוף ולנפש. מסר עמוק שהכל בסדר, שהגוף חוזר לאט לאט להיות הבית שלי.

יש והסימפטומים של דכדוך לאחר לידה אינם חולפים ואף מתגברים. תופעות כמו בכי לא פוסק, עצבות, איבוד עניין בטיפול עצמי, חוסר שינה או שינה מרובה, איבוד תיאבון, חוסר יכולת לטפל בתינוק, יכולים להיות מאובחנים כדיכאון לאחר לידה.

 

דיכאון לאחר לידה דורש אבחון וטיפול מקצועי. ישנם היום מגוון מרפאות שמטפלות בדיכאון לאחר לידה ומשלבות מגוון טיפולים, תרופתיים ואחרים, על מנת לסייע לאישה לחזור לתפקוד מלא וליכולת לטפל בעצמה ובתינוק. אפשר ורצוי לשלב טיפולי מגע יחד עם הגורם המטפל.

לסיכום:

חשוב לתת מקום ולגיטמציה למגוון הרגשות של האישה לאחר לידה, ללא שיפוט וללא ביקורת. לנרמל לה את המצב, לעודד אותה לשתף את הסביבה בתחושות שלה, לא לסרב לעזרה ואם יש צורך לפנות לעזרה מקצועית. והכי חשוב לחזק אותה ואת היכולות שלה להיות אמא נפלאה.