חקר מקרה:
הרפואה המערבית נתנה לאבי את חייו והמשלימה – את איכותם
סיפור הצלחה של שילוב בין הרפואה המערבית למשלימה במחלקת טיפול נמרץ
מאת: אפרת אנון
טיפולים של רפואה משלימה במחלקת טיפל נמרץ אינם דבר של מה בכך. הם דורשים אישור של הצוות הרפואי בתקווה, שזה, היה פתוח לרעיון. וכאשר יש אישור כזה, הטיפול עדין, זהיר ומתאים למצב של בין חיים למוות.
כך מצאתי את עצמי בעיצומו של מאבק חיים של אבי, מבקשת מצוות הרופאים לטפל בו לאחר שלקה בליבו. אבי, איש בריא בן 71, יצא להליכה בשעות הבוקר כהרגלו בכל בוקר, לקה בדום לב תוך כדי הליכתו ונפל. הזמן היקר בין נפילתו ועד לבואו של אמבולנס וביצוע ההחייאה היה רב מידי והנזק למוחו היה בלתי הפיך. הרופאים הגדירו את מצבו אנוש וקראו למצב "אירוע לבבי/מוחי". לאחר 48 השעות הקריטיות הראשונות קיבלתי את האישור לטפל בו. ניגשתי לטיפול בידיים רועדות. הרי זה אבא שלי ששוכב כאן נאבק על חייו. בנוסף, ידעתי שאבא שלי היה מאוד סקפטי לגבי הרפואה המשלימה. הוא לא האמין ביכולותיה ולא אהב לקבל טיפולים. כעת, לקחתי החלטה בשבילו ולא היה לי קל עם זה.
מטרת הטיפול הייתה ממוקדת - לנסות לעורר את המוחות ומערכת העצבים. לנסות לעורר חיים.
להלן הטיפול אותו נתתי לאבי בימים הראשונים למחלתו בהיותו במצב של תרדמת והנשמה:
1. טיפול נמרץ – טיפול ראשון. ארבעים ושמונה שעות לאחר האירוע.
אין סימנים בכפות הרגליים מאז אתמול. זרועות וכפות ידיים אדומות ונפוחות.
מצב בו אין סימנים משול למצב בו אין חיים. ואכן כך היה המצב. ללא הנשמה של מכונות לא היה הוא מסוגל לנשום אלא לאחר כמה ימים.
טיפול - ניקוז לימפתי בידיים. סולר פלקסוס – עבודה בהפעלה. כלומר, לספירה קבועה של 1-10, אני מבקשת מהמטופל (אבא שלי) לקרב את כפות הרגליים אלי כך שהמוח יתרגל לפקודה זו. כעת, אני מקרבת את כפות הרגליים שלו אלי במקומו וסופרת "יחד איתו" בקול רם. אין לדעת, בשלב זה, מה המוח קולט ומה לא, וכן מה שומע המטופל ומה לא. עצב הואגוס – עמידה סטאטית למשך זמן. תוך כדי מגע סטאטי על רפלקס הואגוס פתיחת עיניים ראשונה לזמן קצר.
בשלב הזה, כל כך הופתעתי ונבהלתי עד, שכל השרירים בכתפיי התאבנו עד כדי כך שלא יכולתי להזיז את זרועותיי. הרגע הזה בו נגיעה של רפלקסולוגיה עשתה כל כך הרבה ריגש אותי ואת כל בני המשפחה שהתחילו לצעוק : "תמשיכי. תעשי את מה שעשית". ואני – הייתי מאובנת. הצוות הרפואי אמר שפתיחת העיניים עדין לא מעידה על שינוי ושאמשיך לנסות.
הסימנים מתחילים לחזור לכף הרגל.
כיוון שלא עשיתי הכרות עם הסימנים בכפות רגליו של אבי לפני כן, הוא בעיני כרגע "טבולה רסה".
כל המגע היה עדין וזהיר מאוד (מלווה בידיים רועדות שלי).
2. טיפול נמרץ – למחרת. 3 ימים אחרי האירוע.
הבצקות מתמעטות מעט. הסימנים בכפות הרגליים ממשיכים לחזור.
טיפול – ניקוז לימפתי בידיים וברגליים. סולר פלקסוס – עבודה בהפעלה. עצבי הראש. היפופיזה. עצב הואגוס – מגע סטאטי. הפעם, פתח הוא עיניים כמה פעמים ולאורך מספר שניות בכל פעם.
3. טיפול נמרץ – 4 ימים אחרי.
נראים יותר סימנים בכף הרגל. יש מצמוץ בעיניים מדי פעם. התחיל לנשום בכוחות עצמו.
קיבלתי בקשה מהצוות הרפואי, לנסות לעזור עם היציאות שלו, כלומר – להגביר אותן.
טיפול – ניקוז לימפתי. סולר פלקסוס – עבודה בהפעלה. עצבי ראש. עצב ואגוס – מגע סטאטי. היפופיזה. מערכת השתן כולה. כליות ושלפוחית השתן בהפעלה. מערכת עיכול תחתונה. נשימה.
העיניים היו פתוחות זמן רב יותר והמבט היה ממוקד מעט יותר.
4. טיפול נמרץ – 5 ימים אחרי.
מצב מערכות גופו משתפר. עיניו פתוחות לאורך זמן. מבטו לא ממוקד. מזיז מעט את הגפיים. אין הרופאים יודעים לומר האם אלה רפלקסים. ניתן לראות תגובה מצידו לכאב ולחוסר נוחות. נשימתו העצמונית משתפרת. עדין נעזר במכשירי הנשמה. מערכת העיכול פועלת טוב יותר. מצב הבצקות משתפר בעיקר בידיו. ניכרים יותר סימנים בכפות הרגליים.
במצבו הזה, ניתן היה לעשות אבחון נוירולוגי ראשוני. לדברי הרופאים, יש מצב הכרה בסיסי. כרגע – לא יותר מזה. עדין לא ניתן לקבוע בוודאות את הקף הנזק המוחי. הרופאים אינם אופטימיים.
טיפול – ניקוז לימפתי. סולר פלקסוס – עבודה בהפעלה. עצבי ראש. עצב הואגוס במגע סטאטי. היפופיזה. מערכת השתן – עבודה בהפעלה. נשימה.
5. טיפול נמרץ – 6 ימים אחרי.
הגפיים זזות יותר. עיניו פקוחות לזמן ארוך יותר. המיקוד בעיניו משתפר. כל הצינורות אליהם הוא מחובר מתחילים להציק לו, במיוחד צינור הזונדה. נשימתו יציבה יותר. היום, מערכת העיכול מתאפיינת בשלשול. ניכרים יותר צבעים בכפות הרגליים. ניתן לזהות קילופים ברפלקס הסינוסים בשתי כפות הרגליים.
טיפול – ניקוז לימפתי. מערכת החיסון. היפופיזה. עצבי ראש. עמו"ש. מערכת עיכול תחתונה. סולר פלקסוס +מערכת השתן – עבודה בהפעלה. נשימה.
6. טיפול נמרץ – 7 ימים אחרי.
הבצקות חלפו לגמרי. היום הוא נשם כמה שעות בכוחות עצמו. השלשול פסק. מבטו ממוקד הרבה יותר. לדברי הרופאים, חושיו עובדים, ואין הבנה ולא תקשורת כרגע בכלל. אינו מזהה ואינו מגיב למילים והוראות. הצבע בכפות הרגליים חיוני ועדין נראים סימני הקילופים באזור הסינוסים.
טיפול – ניקוז לימפתי. עצבי הראש. היפופיזה. מוחות (בעדינות). סולר פלקסוס + מערכת השתן – עבודה בהפעלה. מערכת החיסון. עמו"ש. נשימה.
7. טיפול נמרץ – 8 ימים אחרי.
חזרו הבצקות והנפיחויות בזרועות. בעוד יומיים יעבור ניקוז. נושם לחלוטין בכוחות עצמו. השמיע קול היום בפעם הראשונה. הוא מסובב את הראש לכל הכיוונים וכן הגפיים זזות יותר. לא מקבל הזנה כדי שהגוף לא יצטרך להתמודד הן עם מאמץ הנשימה והן עם מאמץ העיכול. הצבע בכף הרגל חיוור יותר כנראה בשל החולשה כתוצאה מן המאמץ לנשום בכוחות עצמו. הקילופים באזור הסינוסים עדין קיימים. ספאזם בכפות הרגליים.
טיפול – ניקוז לימפתי. עצבי ראש. היפופיזה. מוחות (בעדינות). סולר פלקסוס + מערכת השתן – עבודה בהפעלה. מערכת החיסון. גרון + קנה הנשימה.
8. טיפול נמרץ – 9 ימים אחרי.
צבע פניו חיוני ובריא יותר. הנפיחות בזרועותיו ירדה במעט. ערני יותר. מבטו ממוקד יותר והוא מסתכל ל/בעיניים. התחיל לשלוח אלי את כפות רגליו תוך כדי עבודת ההפעלה על הכליות, מה שאומר שהמוח כן קולט ברמה מסוימת. הקטטר הורד היום. מטיל שתן בכוחות עצמו. הוא מוזן שוב. התעורר תוך כדי טיפול ברפלקס המוחות. משמיע קול חזק יותר. משתעל ומעלה ליחה. בכפות הרגליים רואים מעט פחות קילופים. לא הורגש ספאזם בכפות רגליו היום.
טיפול – ניקוז לימפתי. עצבי ראש. מוחות. היפופיזה. סולר פלקסוס+ מערכת השתן בהפעלה. מערכת הנשימה והחיסון.
9. טיפול נמרץ – 10 ימים אחרי.
היה רדום במהלך הבוקר. רמת החמצן בדם ירדה וכעת היא יציבה. מתן האנטיביוטיקה הופסק. היום הוא החל לקבל פיזיותרפיה נשימתית. כפות הרגליים הגיבו לעבודת ההפעלה ונעו לעבר אצבעותיי שלי. המוח כנראה מזהה את הטיפול הרפלקסולוגי. כף רגל שמאל נעה וגמישה יותר מאשר כף רגל ימין. יובש וצבע חום ניכרים באזור הראות (מאמץ/ מצוקה נשימתית).
טיפול – מערכת הנשימה. מערכת החיסון. עצבי ראש. מוחות. סולר פלקסוס + מערכת שתן – עבודה בהפעלה. היום הוספתי מגיע איטי לאורך הזונים על מנת להתחיל לחבר בין האדמה לאוויר.
באותו יום, הועבר אבי למחלקה פנימית בבית החולים. מכאן, עקבתי אחרי מצב מערכות גופו ורוב החלטותיי נלקחו בהתאם. כמו כן, עקבתי אחרי סימני יובש, צבעים, קילופים וכד' על מנת לקבוע את הרכב הטיפול שאעשה. לפחות מכאן ואילך, ירדו החרדה והחששות בכל מה שקשור למצב של חיים ומוות. הטיפול נעשה על בסיס כמעט יומיומי (בשבועות הראשונים).
אין לי ספק, שטיפולי הרפלקסולוגיה תרמו תרומה משמעותית לשיפור במצבו הגופני של אבי. צריך הרבה אומץ על מנת לטפל בסיטואציה כזו. התוצאות שוות הכול. מלבד טיפולי הרפלקסולוגיה קיבל אבי טיפולי הומיאופתיה והם אלה שהביאו אותו לאחר 3 שבועות למצב הכרה מלא. כאשר חזר אבי להכרתו ניתן היה לאבחנו לעומק. או אז גילינו שהוא איבד את יכולת ההבנה והזיכרון שלו ולא זיהה אותנו כלל.
השילוב בין הרפואה המשלימה בזו המערבית היה במקרה הזה מוצלח ביותר. הרפואה המערבית נתנה לאבי את חייו והמשלימה – את איכותם.
ברכות לצוות הרפואי בבית חולים מאיר בכפר סבא על שיתוף הפעולה איתי ועם הרפואה המשלימה.
את כל התהליך אותו עברתי עם מחלתו של אבי העליתי על הכתב והוא יצא בספר בשם – "אתה כאן ואינך".
אפרת ארנון
רפלקסולוגית בכירה ומורה לרפלקסולוגיה במכללת רידמן
מחברת הספר – "אתה כאן ואינך"
