הבית של הרפלקסולוגיה בישראל

ילדים, פחדים וחרדות

​

מאת: גילה טבנציק 

​

ההגדרה של חרדה היא: ביטוי פיסיולוגי לתחושה של אי שקט, הנגרמת בשל מתח ודאגה מסכנות ואיומים ממשיים או דמיוניים.

הביטוי לחרדה ופחד אצל ילדים יכול להתבטא בהרטבות, הפרעות קשב, כאבי בטן, התנהגות אגרסיבית, הצמדות להורים, פריחות ואלרגיות, אסטמה, הימנעות חברתית, פחד להתבטא, הסתגרות ועוד.

ילדים פוחדים מחושך, מרעשים קיצוניים, מהלא מוכר ולא ידוע. ילדים נכנסים לחרדות כאשר השגרה שלהם משתבשת כמו גירושין בין ההורים, נטישה, מוות של אדם קרוב, מעבר דירה, מעבר למדינה אחרת, מלחמות, מגפות ועוד.

הגורמים להקצנה בפחדים קשורים לעולמם המיוחד של ילדים, הקונסטיטוציה הפיזיולגית והרגשית האופיינית לילדים, וההתנהלות המוחית שלהם היא מיוחדת:

1. לפי ההיבט של הרפואה הסינית הצי (האנרגיה) של הילד מחובר לצי של ההורה ולכן פתגם סיני אומר: "טפל בהורה, כדי לטפל בילד".  כאשר אנחנו מטפלים בילדים, בניגוד לדינמיקות טיפול רגילות בהן מתקיים מפגש בין המטפל למטופל. בטיפול בילדים ישנו גורם מתווך שהוא  ההורה.

הורה וילד הן שתי ישויות עם קשר סימביוטי. ילדים מושפעים מרגשות ההורים. הורים עם פחדים  וחרדות מעבירים את הרגשות הללו לילד.

לכן עלינו גם לתמוך בהורים,להדריך אותם ואם אפשר לתת להם מענה טיפולי.
 

2. המעבד הרגשי של אלמנט אדמה ואלמנט מים אצל ילדים הוא לא עמיד דיו, לא יציב ולא מבוסס פנימית באחוזים גבוהים. שני אלמנטים אלו מתבססים פיסית ורגשית אצל ילדים עד גיל 12-13 בערך.  ילדים לומדים לייצר חוסן פיסי ורגשי דרך התנסויות  בחיי היום יום, דרך תווך תודעתי של  הסביבה הקרובה, הן במילים והן כדוגמא אישית.

כך בונים הילדים אמונות ותפיסות הקשורות  לחוסן פנימי, עמידות פיסית ורגשית אל מול שינויים והתנהלות בחיים. הם חווים את המשפחה הבסיסית שלהם בגילאי הילדות והיא זו שמהווה מודל עבורם. ההורים הם למעשה  המראות והמנטורים לחיים, לביסוס  התודעה והתחושה של ביטחון קיומי,        עצמאות, ביטחון עצמי, ביטחון מבוסס פנימית  ביכולות שלהם, חוסן פנימי, התנהלות פיסית שכלית ורגשית אל מול שינויים. התנהלות אל מול הסביבה החיצונית כמו גן, בית ספר, חברה, דמויות סמכותיות, התנהלות מול מצבים מאיימים ולא מוכרים, אינטראקציה עם מקומות ואנשים חדשים, יכולת הסתגלות וזרימה, יכולת לבטא ,להכיל ולעכל רגשות, ושחרור הטפל מהעיקר. הורים אמורים להיות מורים לחיים וכתובת בטוחה לכל מצוקה, שיודעת להכיל,לחבק,להוות דוגמא אישית ולתת כלים לחיים. 

 לכן ילד חרד הוא המראה  לחרדות ולפחדים של הוריו. תחושת הקיום והערך של ילדים מופקדת באחוזים גבוהים אצל הסביבה החיצונית הקרובה. לכן הורה ללא יכולת להיות הנהג של המציאות, עם עמוד שדרה יציב וחסין, מעביר את התחושה הזו לילד. הילד נותר ללא מענה הולם ולא כלים פרקטיים להתמודדות.
 

3. ילדים מטבעם נתונים לשינויים קיצוניים במצבי הרוח , משום שיש בהם הרבה אנרגית יאנג שהיא אנרגיה מהירה, חמה, עולה למעלה. הם זקוקים לאנרגיה הזו ברמות גבוהות, בגלל תהליכי הגדילה הפיזיולגים, בשנות הילדות. לכן התגובות שלהם לכל סיטואציה מאיימת מבחינתם, היא מהירה מאוד

ובעוצמות חזקות מאוד. בד בבד הם יכולים להגיע מהר למצב של רגיעה. לכן חשוב  לזכור נקודה זו  כשאנו מטפלים בילדים. בטיפול אפשר להגיע איתם מהר ממצב של פחד למצב של רגיעה.

​

4. ילדים זקוקים לדברים מוחשיים פיסיים כדי להרגיש ביטחון, בגלל הקשר בין אלמנט אדמה לביטחון קיומי. לכן שיחות "ונאומי מוטיבציה" לא יתנו מענה. לעומת זאת "טיפות אומץ", "אבני אומץ" וכו כחלק מהטיפול מהווים נדבך טיפולי חשוב.

​

5. לילדים עד גיל 12 יש גישה טבעית למוח האמצעי שהוא המוח החולם- המוח של הדמיון והפנטזיות , שם הכול אפשרי. האישיות עדיין לא מגובשת ולכן הם חיים בעולם מלא פוטנציאלים. כלומר שילוב של דמיון מודרך במהלך הטיפולים יאפשר לכוון אותם לדמיין מציאות אחרת. המוח הדומיננטי אצל מבוגרים לעומת זאת הוא המוח ההגיוני שיודע לנגן את ההקלטות של אנליזות, ספקות, פחדים, חששות והגיון על בסיס העבר. לכן כאשר ילד חרד הוא למעשה מבטא בהתנהגותו את  ההקלטות במוח ההגיוני של הוריו, שמועברים אליו. בהקשר הזה הדוגמא הטובה ליכולת הטבעית של ילד להתנהל במוח האמצעי, היא הסרט "החיים היפים" של בניני. הסיטואציה היא מחנה השמדה. האבא ביצירתיות מדהימה, ממציא משחק נושא פרסים. הוא מצליח לשכנע את הילד את בנו שכל ההתרחשויות סביבם הם חלק ממשחק, ולכן עליהם לצבור נקודות כדי לנצח. כל הדמויות במחנה הופכות למשתתפות במשחק הדמיוני. כך במקום מציאות קשה, מפחידה ומאיימת האב מתווך לילד משחק מתוחכם, ובכך הוא מצליח לגונן עליו מבלי   שהילד יכנס לחרדות ופחדים.

 

  

גישתי לעקרונות הטיפול הרפלקסולוגי בטיפול בחרדות אצל ילדים היא:

* ליצור תחושה פיסית של הגנה.

* ללמד את הילד לקחת אחריות על עצמו.

* לרתום את המוח לריפוי דרך לחיצה וצורות לחיצה במקומות ונקודות מסוימות.

 

טכניקות:

1. מגע מלא עוטף ומכיל.

2. טכניקה מבחוץ כלפי פנים, כדי ליצור במוח תחושה של הגנה.

3. חיזוק אדמה, חיזוק מסגרת כף הרגל.

4. כניסות ויציאות איטיות במעברים בין האדמה למים, המים לאש, האש לאוויר.

5. טכניקות אקטיביות בהן הילד מפעיל לחץ על אזורים או נקודות שבחשיבה הטיפולית יגרמו לתחושה של מסוגלות וביטחון עצמי כמו: מקלעת השמש, אלמנט אדמה, כליה.

6. לחיצות לסרוגין: כליה - מקלעת השמש. מקלעת השמש - אדרנל.

7. שילוב של דמיון מודרך בטיפול, כדי לדמיין מציאות מאווררת עם יכולת להתנהל בשמחה. ההדמיה הזו תהפוך למציאות שגורה במוחו של הילד בהקשר של הפחדים והחרדות שלו. כמובן שיש צורך לתרגל את ההדמיה.